הסימנים של ראש השנה: מה מגישים לשולחן ומה עומד מאחורי כל ברכה

ליל ראש השנה הוא אחד הערבים המשפחתיים החשובים בלוח השנה העברי. השולחן ערוך במיטב הכלים, המשפחה מתכנסת, ולפני הסעודה עצמה מגיע רגע מיוחד שאין לו מקבילה בחגים אחרים: אכילת הסימנים. מגישים מאכלים שונים, ועל כל אחד מהם אומרים ברכה קצרה המתחילה במילים יהי רצון, ומבקשים שנה טובה, מתוקה ומבורכת. המנהג הזה חוצה עדות וקהילות, אבל כל משפחה מקיימת אותו בדרך קצת אחרת. במאמר זה נסביר מאיפה הגיע המנהג, מה המשמעות של כל סימן ואיך אפשר להפוך אותו לחוויה משמעותית גם עבור הילדים.

מקור המנהג

המקור לאכילת הסימנים נמצא בתלמוד הבבלי. שם נאמר, בשם אביי, שסימנא מילתא, כלומר שלסימן יש משמעות, ולכן ראוי שאדם יראה או יאכל בראש השנה מאכלים מסוימים שיש בשמם או בטבעם רמז לברכה. התלמוד מונה מאכלים כמו קרא, שהיא דלעת, רוביא, שהיא רוביה או לוביה, כרתי, סילקא ותמרי.

הבחירה במאכלים אלה נובעת בעיקר ממשחקי מילים בארמית ובעברית. למשל, השם כרתי, כרישה, מזכיר את המילה כרת, ולכן מבקשים שיכרתו שונאינו. השם סילקא, סלק, מזכיר את המילה הסתלקות, ולכן מבקשים שיסתלקו אויבינו. כך כל מאכל הופך לתפילה קטנה.

עם השנים נוספו לרשימה מאכלים נוספים, כמו תפוח בדבש וראש של דג או של כבש. הפוסקים, ובהם השולחן ערוך, הביאו את המנהג להלכה, והוא התקבל כמעט בכל הקהילות.

הסימנים המוכרים ומשמעותם

הסימן המוכר ביותר הוא התפוח בדבש. טובלים פלח תפוח בדבש ומבקשים שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. זהו כנראה הסימן שהילדים מחכים לו יותר מכול, ובמשפחות רבות הוא הפך לסמל של החג כולו.

הרימון, עם הגרגרים הרבים שלו, משמש לבקשה שנרבה זכויות כרימון. התמר, שבארמית נקרא תמרי, מזכיר את המילה תמו, ומבקשים שיתמו שונאינו. ראש של דג או כבש מבטא את הבקשה שנהיה לראש ולא לזנב. ויש משפחות שמגישות גם דג שלם, כסמל לפרייה ורבייה.

הנה רשימה של סימנים נפוצים נוספים שמופיעים על שולחנות רבים:

• רוביה או שעועית, לבקשה שירבו זכויותינו
• כרתי, כלומר כרישה, לבקשה שיכרתו שונאינו
• סלק או עלי סלק, לבקשה שיסתלקו אויבינו
• דלעת, לבקשה שייקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפנינו זכויותינו
• גזר, שביידיש נקרא מערן, מילה שמזכירה ריבוי, ולכן הוא נפוץ במיוחד בקהילות אשכנז

הבדלים בין העדות

בקהילות ספרד ועדות המזרח, סדר הסימנים הוא חלק מרכזי ומפואר של הערב. מגישים מגש עשיר עם כל המאכלים, ולעיתים מכינים אותם בבישולים מיוחדים, כמו פשטידות דלעת, סלק מבושל או רוביה בתבשיל. בכל סימן אומרים את היהי רצון בקול, ולעיתים כל בני המשפחה עונים אמן יחד.

בקהילות אשכנז הסדר לרוב קצר יותר, ומתמקד בתפוח בדבש, ברימון ובראש הדג. בנוסף, נפוץ מאוד להגיש צימעס, תבשיל גזר מתוק, ולטבול את החלה בדבש במקום במלח. גם החלה עצמה משנה צורה, ובמקום החלה הקלועה מגישים חלה עגולה, כסמל למעגל השנה.

יש גם מנהגים מקומיים מעניינים. בקהילות צפון אפריקה נהוגים מאכלים מסוימים שאינם מוכרים בקהילות אחרות, ובקהילות תימן יש נוסחים מיוחדים לברכות. בגליל, שבו חיות קהילות רבות זו לצד זו, לא מעט משפחות אימצו מנהגים מהשכנים, ויצרו סדר סימנים ייחודי משלהן.

סימנים חדשים ויצירתיים

בשנים האחרונות משפחות רבות מוסיפות לשולחן סימנים חדשים, המבוססים על משחקי מילים בעברית מודרנית. חסה, למשל, לבקשה לשנה של חסד. צימוקים וסלרי, לבקשה להעלאה בשכר, במשחק מילים שמגיע מאנגלית. ענבים, לבקשה לשנה עם ענב, כלומר טעם טוב. אין לכך מקור בתלמוד, אבל הרעיון נאמן לרוח המנהג.

המסורת עצמה מעודדת יצירתיות. הפוסקים מסבירים שעיקר הסימנים הוא לעורר את האדם לתשובה ולתפילה, ולכן כל מאכל שמזכיר לנו ברכה ומעורר מחשבה טובה יכול להשתלב. עם זאת, רבים מקפידים לשמור קודם את הסימנים המסורתיים ורק אחר כך להוסיף חדשים.

זו גם הזדמנות לשתף את הילדים. אפשר להציע להם להמציא סימן משלהם, לבחור מאכל ולנסח עבורו ברכה. ילדים נהנים מהמשחק, והם לומדים בדרך חווייתית את משמעות החג.

הכנה מעשית לשולחן החג

מי שמכין את ליל החג בפעם הראשונה עלול להתבלבל מכמות הסימנים. כדאי לבנות רשימה מראש, לקנות את הירקות כמה ימים לפני החג ולבשל חלק מהם מבעוד מועד. סלק ודלעת אפשר לאפות בתנור, רוביה לבשל בתבשיל פשוט, וכרישה לטגן קלות עם מעט שמן זית.

כדאי להכין דף מודפס עם נוסח הברכות לכל המשתתפים, במיוחד אם יש אורחים שאינם מכירים את המנהג. מגש גדול ויפה עם קערות קטנות לכל סימן הופך את הסדר לחגיגי ומסודר. ומי שאינו אוכל דגים יכול להשתמש בראש של כרוב או בדג עשוי מבצק, כסמל בלבד.

חשוב לזכור את ענייני הכשרות. מי ששומר כשרות צריך לבדוק היטב ירקות עליים, כמו עלי סלק וחסה, מחרקים. אפשר לקנות ירקות בגידול מבוקר או לשטוף ולבדוק לפי ההנחיות המקובלות. במקרה של ספק, כדאי לשאול רב.

יותר מאוכל

בסופו של דבר, הסימנים אינם קסם ואינם סגולה מכנית. ההלכה והפרשנים מדגישים שהמאכלים נועדו לעורר בנו כוונה ותפילה, ולהזכיר שראש השנה הוא יום הדין שבו אנחנו מבקשים על החיים, על הפרנסה ועל הבריאות. כשאומרים יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב, אפשר לחשוב גם על האחריות שלנו, על היוזמה והמנהיגות שאנחנו רוצים לקחת בחיים.

לכן כדאי לא למהר. אפשר לעצור אחרי כל סימן, לתת לכל אחד לומר משאלה אישית לשנה החדשה ולהקשיב זה לזה. משפחות רבות מספרות שהרגעים האלה, ולא דווקא המנה העיקרית, הם מה שנחרט בזיכרון.

לסיכום, הסימנים של ראש השנה הם מנהג עתיק, מגוון ומלא משמעות. הם מחברים בין מקורות התלמוד לבין המטבח המשפחתי, בין קהילות שונות ובין דורות. בין אם תגישו מגש מפואר עם עשרה סימנים או רק תפוח בדבש ורימון, העיקר הוא הכוונה והחוויה המשותפת. שנה טובה ומתוקה.