בס''ד

כרקע לפרשת מכירת יוסף מתארת התורה את השנאה, שהלכה וגברה מצד האחים כלפי אחיהם הצעיר. כמה וכמה מעשים חברו יחדיו בטיפוח שנאה זו של אחי יוסף: הוצאת דיבה רעה מצד יוסף באזני אביו על מעשי אחיו, חלומות ההתנשאות שיוסף גילה לאחיו שוב ושוב; ועוד. אך בראש ובראשונה נבעה שנאת האחים ליוסף משום האהבה היתרה שאחיהם הצעיר זכה לה מצד אביהם, ככתוב: ''ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו, וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום'' (ל''ז, ד).
אהבה יתרה זו, שהעניק יעקב ליוסף בנו, מנומקת בכתוב במלים: ''כי בן-זקונים הוא לו'' (ל''ז, ג), כלומר: משום שיוסף נולד לעת זקנתו של יעקב, העתיר עליו האב הזקן אהבה מיוחדת. אולם במקרה שלפנינו נצטרפו לאהבה זו נימוקים נוספים: מסתבר, שיעקב העביר את האהבה העמוקה שרחש לרחל אל בנה הבכור יוסף, שבו ראה במידה רבה בבואה נאמנה של רעייתו המנוחה.
לדברי חז''ל, נקשרו עבותות אהבה עזים בין יעקב ליוסף משום הדימיון החיצוני שהיה בין השניים: ''שהיה זיו קלסתר פניו של יוסף דומה לו''. בתרגום אונקלוס מתפרש הביטוי ''בן-זקונים'' במשמעות רוחנית: ''בן חכם''. לפי זה, אהב יעקב את יוסף מכל בניו, כי יוסף הבן החכם ביותר, ולכן ראה בו יעקב ממשיך נאמן של שרשרת אבותיו הדגולים, אברהם ויצחק.

''וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען'' (ל''ז, א)

· על פסוק זה שנינו במדרש הגדול: ישיבת חוץ-לארץ אינה נקראת ישיבה. מוסיפים על כך חכמי ישראל: הכתוב מדגיש שתי הדגשות: א) ''וישב יעקב בארץ מגורי אביו'' - כדי לתקן מצוות כיבוד אב, שפגם בה בהיותו מרוחק מאביו עשרים ושתיים שנה. ב) ''וישב יעקב בארץ כנען'' - כדי לתקן מצוות הישיבה בארץ, שממנה היה רחוק שנים הרבה.
· על כתוב זה, בתחילת הפרשה שלפנינו, אומרים חכמי המדרש: ''וישב'' - ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. דורשי רשומות מצאו סמך לדברי מדרש זה על-פי הנוטריקון (ראשי תיבות) של פתיחת הפרשה: ''וישב יעקב'' -
ויבקשיעקבשבתבבשלווה,
יוסףשליוברוגזו...

· הצדיק רבי שניאור זלמן מלאדי העיר על לשון הכתוב שלפנינו: לא במקרה משתמשת התורה בלשון ''מגורי אביו''; כי למלה ''מגורים'' משמעות משולשת: א) לשון דירה ומקום מושב; ב) לשון מגור ופחד; ג) לשון גרות וזרות. מאז גלו ישראל מארץ האבות, משמשות ארצות הגויים בשביל המוני היהודים מקום דירה ומגורים. עם זאת גלוי וידוע לכול, שמגורים אלה אינם בטוחים כלל לאחינו בני ישראל, אלא הם כרוכים במגור ופחד מן השכנים הנכרים ובתחושה בלתי פוסקת של גרות וזרות. רק במקום אחד, בארץ נחלת אבותינו, משתחרר היהודי מתחושת המגור והגרות; והוא חש בכל רמ''ח איבריו, שמכאן הוא מקום מגוריו הקבוע.
· נשאלת השאלה: מה מלמדנו הכתוב, המדגיש בסוף פסוק זה, שיעקב ישב ''בארץ כנען''? כלום לא ידענו מכבר, שארץ מגורי אביו יצחק היתה ארץ כנען? אלא - אומרים חכמי ישראל - בציון המלים ''בארץ כנען'' בא הכתוב להורות לנו, שאין דבר העומד בפני מצוות ישיבת ארץ ישראל. ובל יאמר אדם: טובה ישיבתי בגולה, במקום תורה, מלעלות לארץ שיש בה תופעות של ''כנעניות'' והתרחקות ממסורת אבות. ועל כך כבר אמרו חז''ל בסוף מסכת כתובות (ק''י, ע''ב): ''לעולם (תמיד) ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עובדי-כוכבים; ואל ידור בחוצה-לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בארץ ישראל דומה כפי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה-לארץ דומה כפי שיש לו אלוה. בפסוק שלפנינו מציין אפוא הכתוב, שיעקב בא לשבת ''בארץ כנען'' - שהיתה מלאה עובדי-כוכבים - משום שהיתה זו ''ארץ מגורי אביו'', היעודה לזרעו אחריו. וכבר גילה יעקב את דעתו על חשיבות הישיבה בארץ, כשנשא תפילה לה בשעה שנאלץ לנטוש לזמן-מה את גבולות ארץ אבותיו: ''ושבתי בשלום אל בית אבי - והיה ה לי לאלהים'' (כ''ח, ''א). בכך יש משום קביעה לדורות, שרק בארץ האבות אפשר לעבוד את ה בשלמות ולהיות תמים עם ה.


''אלה תלדות יעקב יוסף...'' (ל''ז, ב)

הצדיק רבי מנחם מנדיל מרימנוב השמיע פעם באזני חסידיו: כל אדם מישראל נקרא בשם ''יעקב'', ועל כל אחד ואחד אומרת התורה: ''אלה תולדות יעקב''; ומה הן ה''תולדות''? ''יוסף'' - שלא יעמוד במקום אחד, אלא יוסיף בהתמדה תורה ומצוות ומעשים טובים, וילך מחיל אל חיל בעבודת ה. כי עמידה במקום אחד היא נסיגה; ובמקום שאין עלייה והתמקדות, שם יש ירידה...

''ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם'' (ל''ז, ב)

נתגלגלו הדברים ובני ישראל נשתעבדו למצרים. ואילו יהודה, שקרא באזני אחיו: ''מה בצע כי נהרוג את אחינו?'' (ל''ז, כ''ח) - אף-על-פי שחטא אחרי-כן בתמר כלתו - נתגלגל הדבר ויצא מחטאו מלך המשיח. מכאן נמצאנו למדים, שגילויי שנאה - אפילו הם אמיתיים ומוצדקים - מביאים פורענות לעולם; ואילו גילויי אהבה ורחמים סופם להביא גאולה לעולם...
· מה אמר לו יוסף? רבותינו אומרים: אמר לאביו: אחי נוהגים בבני בלהה וזלפה מנהג עבדם וקורין אותם עבדים, ואני נוהג בהם מנהג אחווה, שנאמר: ''והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה'' (ל''ז, ה). אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: חייך (לשון שבועה), בו בדבר תלקה, שנאמר: ''לעבד נמכר יוסף'' (תהילים ק''ה, י''ז). רבי יהודה אומר: אמר לו יוסף לאביו: אחי אוכלים אבר מן החי. אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: אפילו בשעת קלקלה (השחתה ומעשה חטא; הכוונה למכירת יוסף) לא יעשו אלא בשחיטה, שנאמר: ''וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכותונת בדם'' (ל''ז, ל''א). רבי יוסי אומר: יוסף היה אומר לאביו, שהיו אחיו נותנים עיניהם בבנות הארץ. אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: חייך, בו בדבר אתה תלקה; הרי אדונתך (גברתך, אשת פוטיפר) נותנת עיניה בך, שנאמר: ''ותישא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף'' (ל''ט, ז).


''וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן-זקונים הוא לו''

תרגום אונקלוס מפרש ''בן זקונים'': ''בר חכים'' (בן חכם); ולפי זה מלמדנו כאן הכתוב, שיעקב מסר ליוסף את כל התורה שלמד בבית-המדרש של שם ועבר (השווה רש''י).
מעיר על כך רבנו יעקב בן אשר, ''בעל הטורים'': אותיות ''זקנים'' מרמזות לחמישה מששת סדרי המשנה: ז - זרעים; ק - קדשים; נ - נשים; י - ''ישועות'' (כינוי לסדר נזיקין - שבת ל''א, ע''א); מ - מועד (וכאשר כותבים ''זקונים'' בכתיב מלא, מרמזת הו''ו על השישי בסדרי המשנה, סדר ''טהרות''). נמצאנו אפוא למדים בדרך הרמז, שיעקב למד עם יוסף בנו כל התורה כולה...

''וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם'' (ל''ז, ד)

· על פסוק זה העיר פעם רבי יהונתן אייבשיץ: עיקר הצרה כאן היתה, ש''לא יכלו דברו לשלום''. שאילו נדברו האחים עם יוסף, היו מוצאים דרך לשיכוך השנאה. והוסיף רבי יהונתן: זוהי בעצם הגדולה בכל מחלוקת הפורצת בקרב אנשים, שאין איש נדבר עם רעהו ואין צד אחד מוכן לשמוע ולהבין את דברי יריבו. שכן במקרים רבים אילו נדברו האנשים זה עם זה, היו נוכחים לדעת שכל המחלוקת ביניהם תלויה על בלימה ויסודותיה הבל וריק...
· אמר רבי אחא בר זעירא: מתוך גנותם של שבטים אתה יודע שבחם. להלן - בפרשת אמנון ואבשלום - נאמר: ''ולא דיבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב'' (שמואל ב, י''ג, כ''ב); מה שבלב - בלבו (אבשלום הסתיר בלבו את שנאתו לאמנון). ברם (אבל) כאן (באחי יוסף) נאמר: ''ולא יכלו דברו לשלום''; מה שבלב - בפה.

''ויחלם יוסף חלום...''

אמר רבי לוי: לעולם (תמיד) יצפה אדם לחלום טוב (שיתקיים חלומו לטובה) עד עשרים ושתיים שנה. מניין? (מהיכן למדים זאת?) מיוסף, שנאמר: ''יוסף בן שבע-עשרה...ויחלום יוסף חלום'' וגו (ל''ז, ב; ה); ונאמר: ''ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה'' (מ''א, מ''ו). משבע-עשרה עד שלושים כמה היו? שלוש-עשרה שנה; ושבע שנים של שבע ושתיים של רעב - הרי עשרים ושתיים שנה (עד שנתגשם חלומו של יוסף על גדולתו בעתיד במחיצת בית-אביו).